❓ עזרה נחוצה מאוד!

אני גר בבלארוס, זה לא בתחום שלכם, אבל אולי תוכלו לעזור לי בעצה, ומה אתם חושבים על כל זה. כתבתי בקשה למנהל המוסד הרפואי הגבוה ביותר בבלארוס, וכנראה שאקבל תשובה מטופשת. מה עלי לעשות? אני מבקש מכם לשקול את הסרת האבחנה שנקבעה בשנים 1997-2001 (כל האפיקריזים והאישורים קיימים). נולדתי ב-17 באוקטובר 1990. בגיל 7 חליתי באבעבועות רוח, ולאחר זמן מה הופיעו אצלי פרכוסים בתקופה שבין 1997 ל-2001. עברתי טיפול בבית החולים העירוני השביעי, ולאחר מכן החלמתי ולא חליתי יותר. מאז 2001 ועד היום לא היו ולא נרשמו אצלי מחלות או ביטויי מחלה. איני רשום בשום מקום, איני פונה לרופאים ואיני מטופל. עברתי מספר בדיקות בקבלה למכללה ובקבלת עבודה, ובכל מקום כתבו שאני בריא ושמו את חותמותיהם (כל עותקי האישורים קיימים). לפני שנה הייתי בריא (ועכשיו אני כמו נכה, לא מקבלים אותי לעבודה לשום מקום, ומסדרים לי עבודה לחצי שנה). עברתי התמחות מעשית לאחר סיום המכללה (אני רוצה לציין שבזמן הקבלה למכללה, לרופא היה אישור מולי, באפיקריז ילדות נכתב שבילדותי עברתי זיהום נוירולוגי ועליו היא כתבה שאני בריא, כפי שנודע לי בבית החולים החמישי בבדיקה מהלשכה הצבאית, אסור לי לעבוד במקצוע זה). התקבלתי לאוניברסיטה, שם גם כתוב שאני בריא! ומגיע לי זימון מהלשכה הצבאית, הלכתי לעבור ועדה, ושם הרופא מוצא תיעוד לכך שהייתה לי אותה זיהום נוירולוגי (פרכוסים בילדות) ושולח אותי לבית החולים החמישי לבדיקה שם נקבעת לי אבחנה (של ילדותי). קיבלתי שני עותקים, אחד ללשכה הצבאית ואחד למרפאה. בלשכה הצבאית הרחיקו אותי משירות בזמן שלום לפי סעיף 63, אך אמרו לי לבוא לבדיקה חוזרת בעוד שלוש שנים, שאולי אחלים, האם זה נכון? או למטרה אחרת, אנא הסבירו לי זאת, או שכך החוק קובע, אם אני מבין נכון, אדם שלא כשיר, לדוגמה אדם ללא רגל, למה עליו לנסוע ללשכה הצבאית פעמיים? אם לא תצמח לו רגל חדשה. איני יודע מה החוק קובע במקרה זה. בהמשך מתרחש הדבר הבא, במקום בו עברתי התמחות במפעל (הוריזון) הוכנס משטר דו-משמרתי, דבר שלא צוין בעת עריכת החוזה. אמרו לי שלא ישלמו לי אם אעבוד במשמרת אחת, חשבתי שאמצא לעצמי מקום עבודה טוב יותר. מצאתי אותו. אבל לאחר סיום המכללה אני צריך לעבוד שנה אחת, או לשלם כסף על אי עבודה. עבדתי בהוריזון שבעה חודשים, נשארו עוד חמישה, וכפי שחשבתי הייתי עובד אותם במקום החדש. אך במקום החדש דרשו אישור בריאות (בדיקה תעסוקתית) בו הרופא הנוירולוג כותב את האבחנה שנקבעה לי בבית החולים החמישי. במקום העבודה החדש אמרו לי, איננו יכולים לקבל אדם שיש לו פרכוסים (לאחר מכן שינו לי מעט את האבחנה הזו, אך המהות לא השתנתה, הייתי חולה ונשארתי כפי שהתברר). זהו אסון לכל החיים, 100% מהעבודות בעולם אסורות, למעט זו שאינה דורשת אישור! איך לחיות הלאה? איך לשלם על לימודים? לקנות משהו? לקנות אוכל? אני לא יכול לעבוד כל החיים במקום אחד, כמו אסיר. הלכתי למרפאה מספר שמונה במקום מגורי, הסברתי להם את המצב, הם אמרו לי ללכת להסיר את האבחנה ב-RNPTS (נוירולוגיה ונוירוכירורגיה) כלומר אצלכם. קבעתי תור לרופא, איני זוכר את שמו בקומה הראשונה, הגעתי לפגישה, והרופאה שלכם עונה לי, שאני לא יכולה להסיר את האבחנה, שיסיר אותה מי שקבע אותה! (ככה מוליכים אנשים שולל) אצלכם כנראה מסירים אותה, ואתם שולחים אנשים רחוק יותר. אמרתי בסדר, וקבעתי תור לפרופסור באופן פרטי בבית החולים החמישי שם נקבעה לי אבחנה זו, והוא הסביר לי במהלך הפגישה שהאבחנה מוסרת בקלות, אם לא היו התקפים במשך שש שנים, איני רשום במעקב, איני נוטל כדורים, ושאלו אותי אם אני מעוניין באשפוז להסרת האבחנה, אמרתי שאני מסכים. לאחר שבוע שם, עשו לי בדיקות, הבדיקות טובות, כבר חצי שנה הצטברו שלוש אק"ג, אולטרסאונד כלי דם, ועוד משהו (כל המסמכים קיימים). וביום שבו שוחררתי, הפרופסור אומר לי שאני לא יכול להסיר לך את האבחנה, כששאלתי למה? הפרופסור ענה, שבית החולים הפסיכיאטרי \"נובינקי\" עושה זאת, מה עלי לעשות עוד? נסעתי לשם, ושם אמרו לי שאנחנו לא עוסקים בזה, ועוד אמרו לי שבעבור סכום כסף מסוים הם יכולים לתקן לי את האבחנה, אבל לא להסיר אותה (האם באמת קשה להסיר אותה, אם עומד מולם אדם בריא?). וכששוחררתי מבית החולים החמישי, מנהלת המחלקה אמרה לי שהם לא מסירים אבחנות. (כלומר הפרופסור רצה להרוויח כסף?) לעולם לא אדע זאת. לאחר מחשבה, אני הולך למשרד הבריאות, מסביר להם את המצב, והם מרכיבים עבורי קונסיליום אצלכם, ולאחר הקונסיליום קובעים לי אבחנה (זו שהייתה לי בילדותי) (כלומר אתם יכולים להסיר הכל?). השאלה אליכם, מדוע אינכם מסירים לי את האבחנה? אם נפתור הכל בינינו עכשיו, זה יהיה טוב, ואני אלך לענייניי, לחפש עבודה, לשרת בצבא, ללמוד, ואתם תלכו לענייניכם. אם אתם מסרבים להסיר לי אותה, אנא ציינו את הסיבה לאי הסרתה בכתב. טעות רפואית, הרופאה לא הייתה צריכה לאפשר לי לעבוד. בברכה