❓ מה לעשות?

שלום רב. אנא עזרו לי, מה ניתן לעשות במצב זה? בשנת 2008 הכרתי אזרחית ישראל, אחות של חבר מהכיתה. באותה תקופה סיימתי את האוניברסיטה, כתבתי עבודת גמר. הייתי בחופשת קיץ בביתה והיא הגיעה אליי לטשקנט, אוזבקיסטן. הכרנו, ופרץ רומן סוער. היא נסעה לישראל, ואני נסעתי להגן על עבודת הגמר. המשכנו לתקשר באינטרנט, דרך 'אודנוקלסניקי' וסקייפ. לאחר הגנת עבודת הגמר חזרתי למולדתי והתחלנו לתכנן את הפגישה שלנו. היא הגישה מסמכים למשרד הפנים, וקיבלתי ויזה. הגעתי אליה לישראל לחודש, ואז משרד הפנים האריך את הוויזה לחודש נוסף. הכל הלך חלק, האהבה התפתחה, ולא רצינו להיפרד. החלטנו להתחתן. הבחירה לא הייתה פשוטה, מכיוון שהייתי צריך לוותר על הכל – על המכונית, על הדירה, על עבודה מבטיחה. חצי שנה לאחר מכן היא הגיעה אליי שוב, התחתנו, חגגנו חתונה והיא חזרה לישראל עם המסמכים. קיבלנו תשובה חיובית ואני הגעתי לישראל למגורי קבע. הכל היה טוב, קודם אולפן, אחר כך עבודה. חיינו יחד 3 שנים. כבר התרגלתי, התבססתי. הייתה לי ויזת א-5 (אלף) ודרכון כתום. באוקטובר 2012 היינו אמורים ללכת לראיון במשרד הפנים כדי להאריך שוב את ויזת א-5 לשנה בפעם השלישית. אך ביוני 2012 החלו בינינו חילוקי דעות. התחלתי לחשוד שמישהו אחר נכנס לחייה, וכך אכן היה. כבר באוגוסט, בניסיון נוסף להבין את המצב, היא הודתה, אמרה שהתאהבה באחר ושכבר אינה אוהבת אותי. היא הכירה חבר של בעל אחותה. עבורי זו הייתה הלם. היא לא רצתה להקשיב לי ולהבין. למשרד הפנים סירבה בתוקף ללכת איתי כדי להבהיר את כל המצב. פשוט, כפי שאומרים, זרקה אותי לרחוב. לאחר ניסיונות כושלים לשכנע אותה, נאלצתי לחתום על מסמכי גירושין אצל עורך דין ולעזוב את ישראל לאוקראינה (לסבתא שלי, שכבר בת 73), מכיוון שהוויזה שלי הסתיימה ולא רציתי להפר את חוקי ישראל. בשלוש השנים האלה שחיים בישראל הכל אבד ללא תקנה. בטשקנט כבר אין לי מה לעשות, ואין לי שם כלום ואף אחד. אין יותר את הדירה, המכונית, העבודה (אני מהנדס תפעול טכני של כלי טיס ומנועים). באוקראינה לא מקבלים אותי למקצוע, מכיוון שלא עבדתי בו כבר 4 שנים מאז שסיימתי את האוניברסיטה. בסך הכל נשאר מההשכלה שלי רק התעודה. אני אזרח אוזבקי, קיבלתי לאחרונה אישור שהייה באוקראינה, המשכורות והמצב פשוט מזעזעים. אין ממי לצפות לעזרה. הכל הלך לטמיון. אני לא יודע מה לעשות. אני פשוט נואש. אני רוצה לחזור לישראל. כבר התרגלתי לחיים האלה, אבל אני לא יודע איך...